בהתהוות

אני רוצה לשתף אותך, שעבודתי כמטפלת מבטאת את הסקרנות הגדולה שלי לאופן שבו פועלת התודעה שלי כאדם. מאוד עניין אותי להבין כיצד המילים והמחשבות מצמצמות אותי, כיצד 'האוטומט' שלי עובד, על מנת להיות מסוגלת מעבר, לאפשר לעצמי חווית עצמי רחבה יותר, קרובה יותר למקור, לטבע שלי כאדם. למדתי שערנות לתחושות הגוף שלי ולצורה המתהווית שלהן תוך כדי תנועה יש תפקיד חשוב בחיבור לנפש שלי. זה מרגיש לי תמיד כמו פלא. מעיין נובע שקיים בי ויש בו הכל. עליי רק לאפשר לו מקום להיות, להתהוות. כמה מעניין שם! כמה מרגיע. גם כשסוער. אני מזמינה גם אותך למסע הזה, בו מתגלה שאפשר גם להרגיש תחושת חיבוק מהעצמי וכן מהעולם. תחושת החיבוק כמו מאפשרת לי להרגיש את הקשר ההדדי בין כל התופעות ולהרפות. לתת לזה להיות. וללמוד את עצמי בתוך.

קצת על אופי התודעה ועל העבודה הטיפולית:
תודעתם של רוב האנשים מתמקדת בתפיסה דואלית של המציאות שיוצרת מרחק בינם לבין המציאות כפי שהיא. התודעה הדואלית היא ביטוי למנגנון הישרדותי והתוצאה היא לרוב סבל וקונפליקט. אך, מעבר לכך, קיים הטבע האמיתי שלנו כבני אדם. הטבע הרחב יותר, בסיס הווייתנו שמתחבר לדברים כמו שהם- בלתי נפרדים, לא מחולקים, מחוברים בקשרי התהוות משותפת. כך, מתאפשרת לנו גישה לתחום גדול יותר של ההוויה. הכחשת הפגיעות שלנו גורמת לאיבוד הקשר עם הלב. שמירה על קשר עם הלב מאפשרת לכל רגע להיות בדיוק מה שהוא, טרי ומיוחד, משוחרר מכל רעיון שיש לנו לגביו אשר מושתת על התניות העבר. כלומר, במידה שאדם חש כעס, עצבות, ייאוש- כל ניסיון לוותר, לברוח מהרגש, לשנות אותו או להתעלות מעליו רק יגרור יותר הפרדה דואלית. ההזמנה שלי אליך בטיפול היא להיות בקשר עם התחושה, עם הרגש כפי שהם, אחד עם האדם, כך שזרם המציאות ימשיך להתפתח בהתהוות משותפת במקום לקפוא במצב קבוע. המפגש הטיפולי הוא מפגש של הוויה אותנטית בה מתקיים שיקוף של כאן ועכשיו, של החוויה הפנימית של המטופל ברגע ההווה אשר מורכבת מהמון דברים. ההזמנה שלי אליך היא להיות בנוכחות בלתי מותנית. כזו שמחזיקה בתוכה המון אפשרויות לדעת אותך. מה שמאפשר לראות את הדברים באופן כזה, נקי, כפי שהם, הוא המוכנות לפגוש אותם בלי להיצמד לרעיונות מקובעים לגבי משמעותם. אני יודעת, זה מאוד פשוט ומאוד מורכב גם יחד. חשוב להסכים לא לדעת.. כדי לאפשר קשר עם המרקם החי של החוויה. זה מאפשר נוכחות אותנטית והזדמנות לזוז מסיפור האגו המוכר. נוכחות בלתי מותנית מקדמת ריפוי כי היא מאפשרת לראות ולהרגיש, להיות בקשר עם מה שעולה בך וכך גם לפגוש באופן טבעי חמלה. הפצעים שלנו זקוקים לנו שנהיה איתם. הריפוי מגיע מתוך נפרדות מהמאבק עם המציאות. קושי גדול מציע גם הזדמנות גדולה לתרגול נוכחות בלתי מותנית שמונחת על התובנה שהחוויה אינה מוצקה ומגובשת כמו שאנחנו חושבים שהיא. במפגש הטיפולי נתרגל נוכחות כזו, המאפשרת איכות של נוכחות ברגע מתוך הסכמה לפגוש בתוכה את הטבע האמיתי שלך.

הזרם ההתייחסותי בפסיכותרפיה מתייחס אל המפגש הטיפולי כאל מסע משותף של שני אנשים שיוצרים יחד ישות שלישית שמורכבת ממי שהם וממה שביניהם. נשתמש בכוח של החוויה הסומטית (הגופנית) והרגשית ברגע, על מנת לחקור את החלקים הלא מודעים. ההנחה היא שהגוף הרבה יותר ישיר ביצירת קשר עם המצבים הפנימיים שלנו עבור מי שמוכן להקשיב. מיינדפולנס למשל, מאפשרת התבוננות על הפרטים שמרכיבים את החווייה ברגע ההווה. באמצעות מיינדפולנס מתעוררים רגשות, זכרונות ותגובות שיחשפו את הנחות היסוד שלך כאדם, אשר משפיעות על התנהגותך בהווה באופן לא מודע. אקשיב לך, לקצב שלך, הפנימי גם, לשיח הגוף שלך, על מנת לאפשר לך הזמנה לשהייה, להשתהות, על מנת להיות בקשר עם מה שעולה בך. חמלה עצמית היא איכות שעולה באופן טבעי כשמסכימים להרפות מהשקפות ומתפיסות וכשפוגשים את הכאב על כל מנעד החוויה שהוא מזמין לפגוש. כשזה קורה, כמו נפתחת אפשרות להכרת תודה, לקבלה עדינה של מה שיש ברגע עבורך לפגוש. החוויה דרך הכאב מלמדת לחיות את החיים במלואם.

השיר "סביבנו" מרגש אותי כל פעם מחדש כשאני קוראת אותו. הוא מזכיר לי את טבעם האמיתי של הדברים, מתחת למה שקיים על פני השטח הרועשים. אני מכירה היטב את פני השטח האלה, העמוסים, הרועשים, הגועשים.. המהירים, שמאפיינים את החיים. השיר מזכיר לי להאט. כמו לעבור להילוך איטי שבו מתאפשר לי לחוש את הרווחים, להיות ערה למרכיבים, לשים לב לשכבות ולחוש את הגילוי של פלא העולם שסביבי. מזמינה אותך להאט, לפגוש אותך ולאפשר תנועה משם.